לא נתפס לי ששלושים ימים את אינך.
לא נתפס לי בכל לילה, עם דמעות על הכרית, שאינך נמצאת בחדר הסמוך, ישנה, שלווה, אולי קצת דואגת שאחת מאיתנו, הילדים שלך, יחזור הביתה בשלום.
לא נתפס לי בכל בוקר, כשאני קמה, את לא נמצאת שם, שותה את הקפה, מעירה לי איזו הערה, מחייכת אליי, משוחחת איתי. פשוט נמצאת.
לא נתפס לי שאין את האוכל הטעים שלך, נשמע קצת אגואיסטי אני יודעת, אבל עשית זאת באהבה אמא, ובכמויות.
לא נתפס לי שאין מי שיתמוך בי, תמיכה אימהית, אין מי שישמע את התלונות ויהיו לו את המילים הכי נכונות והכי אמיתיות לומר, גם אם לפעמים המילים האלה הכעיסו אותי, כי אמרת לי את כל האמת בפנים, כי ככה את היית.
"סיסי שלי". למדת המילים האלה אני הכי מתגעגעת אמא.
צמד המילי9ם שיכל לשגע אותי ולהמיס אותי בו זמנית.
אני מתגעגעת בכל יום, בכל רגע ובכל שניה אמא שלי.
אני קרועה במפנים כי השארת לי חור גדול בלכתך.
אני אוהבת אותך אמא!!! ואני מצטערת על כל דבר, גם הכי קטן שגרם לי לצער אותך, או לעצבן אותך, והכי...
אני מצטערת שלא אמרתי לך יותר כמה אני אוהבת אותך.
יהי זכרך ברוך אישה מדהימה שכמותך, יהי זכרך ברוך סבתא מפנקת ואוהבת.
יהי זכרך ברוך אמא!
;){kind=link}